הלני המלכה הייתה מלכת חֲדָיֵבּ שב-אשור;
ממלכה הידועה כ-אדיאבנה Adiabene מצפון לסהר הפורה [אזור
הים התיכון: ישראל, לבנון, ממלכת ירדן, סוריה, עיראק, דרום מזרח תורכיה ומצרים],
במאה הראשונה לספירה.
הלני הייתה אשתו ואחותו של המלך מונבז
הראשון.
הלני המלכה ובניה המלך מונבז השני ואחיו
הצעיר איזט השני, שמת בשנת 55 לספירה, התגיירו בשנת 30 לספירה לערך, ובמקורות
היהודיים היא מוזכרת לשבח, כגיורת צדק אשר סייעה לעניי עם ישראל ותרמה תרומות
שונות לבית המקדש השני.
הלני המלכה הקימה ארמונות מפוארים
בירושלים, באזור העופל [העֹפֶל,
כינוי מקראי לחלק מסוים של עיר. במקרא, עופל מוזכר בהקשר לשתי ערים: שומרון
(מלכים ב', ה', כ"ד), וירושלים (דברי הימים ב', כ"ז, ג'; ל"ג,
י"ד). מקור המילה מן השורש העברי-ערבי וגם בשפה החבשית ע.פ.ל, שפירושו התרומם
או התנשא. ייתכן וגובהו של העופל מסביר את ההקשר מהכתובים המורה כי העופל היה אזור
מבוצר ומוגן אשר שימש כמצודה פנימית בעבור המלך ומנהלי הממלכה] בחלק הצפוני של עיר
דוד של ימינו.
התגיירותה
ההיסטוריון היהודי-רומאי, יוסף בן מתתיהו,
הזכיר את הלני המלכה ואת מונבז בכתביו כמה פעמים. בספרו קדמוניות היהודים (ספר כ',
ב'-ד') תיאר יוסף כיצד התגיירה הלני יחד עם בנה, בהשפעתם של שני יהודים, ובהמשך
תיאר כיצד שלחו משלחת צבאית גדולה, לירושלים במהלך המרד הגדול [בין השנים 66,
73-74, היה הראשון מבין שלוש מרידות גדולות שמרד העם היהודי נגד האימפריה הרומית.
המרד השני מרד התפוצות (מרד שהתקוממו היהודים ב-קירנאיקה (שטח לוב כיום), בקפריסין
ובאלכסנדריה נגד הקיסר הרומי טריאנוס. התרחש בין השנים 115-117 לספירה) והשלישי
מרד בר-כוכבא בארץ ישראל נגד הקיסר הרומי אדריאנוס התרחש בין השנים 132-136 לספירה],
כדי לסייע למורדים היהודים.
לפי תיאורו של יוסף בן מתתיהו, סוחר
תכשיטים מיהודה בשם חנניה (או אליעזר), שנקלע ל-חדייב, הוא זה שסיפר להלני המלכה
על עם ישראל ותורתו, והשפיע עליה להתגייר.
כמה ממפרשי התלמוד, שלא הכירו את כתבי יוסף
בן מתתיהו, כתבו שהלני המלכה ובנה מונבז היו למעשה חלק מבית חשמונאי
[רש"י-תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"א, ע"א; בתוספות-תלמוד
בבלי, מסכת כתובות, דף ז', ע"ב].
חייה כיהודייה
לאחר שהתגיירה, החליטה הלני המלכה לצאת
במסע לירושלים, כדי לחזות בבית המקדש ולהקריב בו קרבנות. היא הגיעה לירושלים
במחצית המאה הראשונה לספירה, בעיצומה של שנת בצורת, ומיד נרתמה לעזרת הרעבים: היא
פיזרה כספים רבים לקניית לחם במצרים ודבלות של תאנים בקפריסין, אשר חולקו בין עניי
ירושלים.
את שארית חייה בילתה הלני המלכה בירושלים,
באחד הארמונות שבנתה בעיר דוד. בימיה בירושלים המשיכה לחלק צדקה, וכן תרמה לבית
המקדש נברשת זהב וטבלת זהב, עליה נכתבה פרשת סוטה (משנה, מסכת יומא, פרק ג', משנה
י').
ככל הנראה נפטרה הלני עוד לפני חורבן הבית
בשנת 70 לספירה, שכן מצבתה מוזכרת בדברי יוסף בן מתתיהו [מלחמת היהודים ה', ד',
ב'-להלן מקום קבורתה], המתאר בעזרתה את תוואי חומת ירושלים, וקשה להניח שניתן היה
לקוברה בסמוך לירושלים לאחר החורבן.
המסורת היהודית רואה בהלני המלכה ובבנה
מנבז דמויות מופת, שיש להזכיר לשבח, כפי שמובא במדרש: "על הראשונים נאמר:
'זכר צדיק לברכה' - בן גמלא ובן קטין, ומונבז המלך והלני אמו, וניקנור (נדבן יהודי
מעשירי אלכסנדריה שנידב דלתות שתשמשנה כשער לבית המקדש ולכן נקראו דלתות אלו על
שמו) מזכירים אותם לשבח" [ילקוט שמעוני על משלי, רמז תתקמ"ו].
מסופר במשנה, על מונבז בנה שעשה ידיות מזהב
לכול כלי יום הכיפורים בבית המקדש.
בגמרא במסכת בבא בתרא, מסופר על צדקותו
הגדולה במצוות צדקה, הון עתק שירש מאבותיו בזבז עבור כך, ונימק אבותיי חסכו למטה
ואני למעלה; אבותיי חסכו לאחרים ואני חסכתי לעצמי; אבותיי שימרו במקום שניתן לגנוב
ואני שימרתי במקום שלא ניתן לגנוב.
מעשים הקשורים להלני המלכה בדיונים הלכתיים
הלני המלכה הייתה מעורבת במעשים שנידונו
בספרות חז"ל במסגרת דיונים הלכתיים. מעשיה משמשים כמקור הלכתי בגלל העובדה
שהיא הייתה נוהגת לקיים את המצוות עפ"י הוראת חכמים, כפי שאמר התנא רבי
יהודה: "כל מעשיה לא עשתה אלא עפ"י חכמים" [תלמוד בבלי, מסכת סוכה,
דף ב', ע"ב].
כך מצאנו בתוספתא (וכן בתלמוד הבבלי שם,
ובירושלמי שם פ"א, ה"א), שם מביא התנא רבי יהודה הוכחה לשיטתו, שסוכה
שהיא גבוהה מעשרים אמה כשרה, מסוכתה של הלני המלכה: "סוכה שהיא גבוהה למעלה
מעשרים אמה פסולה, ורבי יהודה מכשיר. אמר רבי יהודה: מעשה בסוכת הלני שהייתה גבוהה
מעשרים אמה, והיו זקנים נכנסין ויוצאין אצלה, ולא אמר אחד מהן דבר. אמרו לו: מפני
שהיא אישה, ואישה אין חייבת בסוכה. אמר להם: והלא שבעה בנים תלמידי חכמים היו לה,
וכולם שרויים בתוכה". [תוספתא, סוכה פרק א', הלכה א']
במקור אחר מובא מעשה נוסף לגבי הלני, בו
מתוארת נזירות ארוכה במיוחד שקיבלה על עצמה: "מעשה בהלני המלכה שהלך בנה
למלחמה, ואמרה: אם יבוא בני מן המלחמה בשלום, הריני נזירה שבע שנים. ובא בנה מן
המלחמה, והייתה נזירה שבע שנים, ולבסוף שבע שנים עלתה לארץ ישראל. והורה בית הלל
שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות, ולבסוף שבע שנים נטמאת, ונמצאת נזירה אחת ועשרים
שנה". [סִפרִי זוטא, פיסקה ו'; משנה,
מסכת נזיר, פרק ג', משנה ו']
מקום קבורתה
מקובל להצביע על קברי המלכים מתחם קבורה
מפואר, השוכן צפונית לעיר העתיקה של ירושלים (בפאתי שכונת שייח' ג'ראח), כקברם של
הלני המלכה ושל מלכים שונים משושלת מלכי חדייב. זיהוי זה נעשה על סמך סרקופג
שנתגלה ע"י לואי פליסיאן ז'וזף קניאר דֶה-סוֹסִי
[ארכיאולוג צרפתי בן המאה ה-19 הידוע בזכות חפירותיו בבעל בק ובירושלים, הנחשב
לאחד מאבות הארכיאולוגיה המקראית. ידוע כיום בזכות חפירותיו באתרים שונים
בירושלים, בין היתר קברי המלכים, וגם בזכות פרשנויות הנחשבות כיום ללא מדעיות שנתן
לממצאיו, כמו זיהוי קברי המלכים בירושלים עם מלכים מקראיים שונים] במקום בחפירות
ארכיאולוגיות שנערכו בשנת 1863, ועליו המילים "צדן מלכתא", על סמך עדותו
הגיאוגרפית של יוסף, שתיאר: "ואחרי כן ירדה (החומה) מול מצבת הלני היא שהייתה
מלכת חדייב ובת המלך איזט" [מלחמות היהודים ה', ד', ב']
קברה של הלני הוזכר בספרו של הגיאוגרף
היווני בן המאה ה-2 פאוסניאס, שביקר בארץ ישראל. הוא מצהיר שהכיר "קברים
נפלאים רבים" ומציין שניים מהם, אחד נמצא ב-הליקרנסוס (דרום תורכיה כיום)
והשני "בארץ העברים" (ארץ ישראל) וקיים בו מנגנון פתיחה מתוחכם המכוון
ליום מסוים בשנה ולשעה מסוימת: "לעברים יש קבר, זה של הלני, אישה מקומית,
בעיר ירושלים, שהקיסר הרומאי הרס עד היסוד. יש מתקן בקבר, שבאמצעות הדלת, שכמו כל
הקבר עשויה מאבן, לא נפתחת עד שהשנה מחזירה את אותו היום ואותה השעה. ואז המנגנון,
ללא עזרה, פותח את הדלת, שלאחר פרק זמן קצר, סוגרת את עצמה. זה קורה באותו הזמן,
אבל אם תנסה בכל זמן אחר לפתוח את הדלת, לא תוכל לעשות זאת; כוח לא יפתח אותה, אלא
רק ישבור אותה". [פאוסניאס, תיאורה של יוון, 8, 16: 4-5]
המוזוליאום ב-הליקרנסוס נחשב לאחד משבעת
פלאי תבל של העולם העתיק. העובדה ש-פאוסניאס מציב את קבר הלני בירושלים באותה
דרגה, מצביעה על הרושם הרב שעשה עליו. [מ' שטרן, סופרים יוונים ולטינים על היהודים והיהדות,
ירושלים 1980, כרך ב', CVIII
פאוסניאס, 197]
רחוב הלני המלכה בירושלים
בלב ירושלים המודרנית, בגבול מגרש הרוסים,
שוכנים הרחובות "הלני המלכה" ו-"מונבז", זה בניצב זה. רחוב
הלני המלכה נקרא בתקופת המנדט "רחוב מליסנדה", על שמה של מליסנדה, מלכת
ירושלים מלכה צלבנית.
לאחר הקמת מדינת ישראל, שם הרחוב הוחלף
בשמה של המלכה היהודייה. בהמשך הוחלט לקרוא לרחוב הניצב לה בשם בנה, מונבז.
