מרים היהודייה או
מרים העברייה, הייתה אלכימאית יהודיה מצרית בת המאה ה-3 לספירה.
היא דמות חשובה
באלכימיה ההלניסטית שמרכזה היה באלכסנדריה.
עיקר פרסומה בא לה
מפיתוחם של כלי עבודה ומעבדה. המצאותיה וכתביה היו בעלי השפעה רבה על עולם
האלכימיה והכימיה.
בתקופה הנוצרית
יוחסו מעשיה של מרים היהודייה למרים הנביאה אחות משה ואהרון, ולפעמים למרים
המגדלית (מ-מגדלה).
המקור המפורט
ביותר המדווח על מחקריה והמצאותיה הוא זוסימוס מפנפוליס (Zosimos of Panopolis)
אלכימאי ומיסטיקן יווני שכתב במאה ה-4 את הספר הקדום ביותר על אלכימיה ממנו שרדו
רק קטעים אחדים ביוונית ובתרגום ערבי. הוא תרגם והפיץ רבים מכתביה. כתביו הם אחד
המקורות היחידים לעברה של מרים, שלא נהגה לכתוב בעצמה (ויתכן שלא ידעה כיצד). היא
מתוארת כאישה קדושה, ולחילופין כידענית דגולה.
זוסימוס, שכנראה
לא הכיר את מנהגי הטבילה היהודים, מתאר אותה כבעלת נטייה כפייתית ממש לניקיון.
דיווחים על מחקריה
והמצאותיה של מרים מופיעים בכתבים רבים מאוד, עד לימי הביניים. הכותבים מתארים
אותה כאישה מבוגרת, אך בריאה מלאת מרץ. אחד מהם טען כי למרים היה עניין עמוק
בתהליכי הנשימה האנושיים, וכי היא האמינה כי רק באמצעות תחלופה מהירה של אוויר
בתוך גופה תוכל לזקק בתוך עצמה את סם החיים. עולה מכך כי מרים ראתה בעצמה את גופא
את אבן החכמים. כך או כך, המלומד טוען כי כדי להשיג את מטרתה, נהגה מרים לדבר
ולהשמיע קולה כמה שרק אפשר. המלומד המליץ על משרה של קליפת עץ לימון כדי להקל על
כאבי האוזניים והראש שתקפו אותו בנוכחותה.
לפי האגדה, את
מותה מצאה מרים על המוקד: היא נשרפה כמכשפה בידי איטלקי שסבל ממגרנות. המחקר
ההיסטורי העלה את הסברה כי מדובר בטעות, וכי מרים לא מתה בדלקה, אלא מ-דלקת גרון
שמנעה ממנה לדבר במשך שלושה ימים, עד שמתה.
לזכותה של מרים
נזקפות ההמצאות:
אמבט מרים*
כלי בעל דפנות
כפולות כך שתוכן הכלי הפנימי מתחמם עם רתיחת המים בסיר החיצוני. חשיבותו של כלי זה
היא באפשרות לחימום איטי ומבוקר של תכולת הכלי הפנימי. כלי זה משמש עד היום
במעבדות כימיה ולבישול.
*אש יוונית: תבלין פלפל
וצ'ילי ממנו הוכנו בקבוקי תבערה פרימיטיביים.
אמבט חול לחימום תרמוספוריון
נעשה בו שימוש
לרחיצת התוכי של מרים, ומאוחר יותר להכנת מרק עוף מאותו ציפור.
קירוטקיס kerotakis
כלי גלילי סגור
במכסה עגול בו הגיבו דפי מתכת מרוקעים לאדי חומרים כדוגמת: כספית, ארסן וגפרית.
החומרים הנדיפים הונחו בקרקעית הכלי ואדיהם התעבו ליד המכסה וזרמו למטה. בדרכם
למעלה הגיבו האדים עם המתכת שהושמה בכלי שנתלה מהכיסוי. זוהי דוגמא ראשונה
לריאקציה המבוססת על מחזור סגור של אידוי ועיבוי בדומה לתהליך Reflux
מודרני.
מכשיר זיקוק tribikos
כלי זיקוק בעל 3 זרועות עשויות נחושת או
ארד (ברונזה) ומחוברות בדבק לכלי חימום. החומר הגולמי חומם בכלי הבסיס שהיה עשוי
חרס, האדים קוררו בחלק העליון ambix
העשוי מתכת שקורר ע"י ספוג רטוב
שהוצמד אליו. הנוזל שהתעבה זרם מפי הצינור לשלושה מיכלי נחושת. מרים תיארה את הכנת
צנרת הנחושת מלוחות והדבקתם.
למרים יוחסו גם גילוי חומצת המלח ו"חומר ראשוני" זהוב שנוצר
מתגובה של סגסוגת עופרת-נחושת עם אדי גפרית בתהליך הקירוטקיס.
למרים היהודייה מיוחסת האמרה האלכימית המיסטית: "אחד הופך
לשניים, שניים הופכים לשלושה, ומן השלושה בא האחד כרביעי"; במשך שנים נעשה
שימוש בהצהרה זו כאקסיומה בסיסית בתיאוריה האלכימית ואף בתיאוריה של התפתחות הנפש
והאינדיבידואל אצל הפסיכולוג קארל יונג אשר פירש את המשפט כמטפורה להתפתחות
ה"עצמי".
לאחרונה,
מחקרים מצביעים על כך שיתכן ונפלה טעות: עולה כי הציטוט הוצא מהקשרו, כשמרים
התלוננה לשכנתה על אודות בתה הרווקה והשרלילה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה