אסתרקה מלאך - המאהבת היהודייה של מלך פולין במאה ה-14

אסתרקה מלאך Esterka Małach, הייתה המאהבת היהודייה האגדית של קז'ימייז' השלישי, מלך פולין, ששלט בין השנים 1333-1370. נודע כ-קז'ימייז' (קזימיר) הגדול.

אסתרקה הייתה מפורסמת ביופייה, היא התגוררה חלק מחייה בעיר קז'ימייז' ע"י קרקוב. יופייה יוצא הדופן תפס את עינו של המלך בעת שהוא עבר דרך הכפר שלה.

כרוניקנים [מתעדי דיווח היסטורי על עובדות ואירועים בסדר כרונולוגי. מרבית הכרוניקנים נטו ללקט כל פרט מידע ולא עשו מאמץ להפריד בין אגדה לעובדה] בני התקופה דיברו על קשר האהבה בין אסתרקה ובין המלך הפולני כעל עובדה, אך ההיסטוריונים מטילים ספק בו, במיוחד כשהשם אסתר מזכיר את גיבורת מגילת אסתר, ואת פרשת הקשר שלה עם מלך נוכרי - המלך הפרסי אחשוורוש. לכן הסיפור של אסתרקה נחשב ל"אגדה אימטטיבית" (אגדה חקיינית), שהומצאה לפי הדגם התנ"כי. היה ביחסים אלה ביניהם משיכה עצומה; הנושא היה בשימוש של כותבים יהודים בתקופות מאוחרות יותר עד למאה ה-19.

גרסאות לסיפורה של אסתרקה, בספרות האנטישמית הפולנית, הופיעו במטרה לערער על זכויות היתר אשר ניתנו ליהודים בפולין ע"י בולסלאב ה-5 (חי בין השנים 1221-1279) ונמשכו ע"י המלך קז'ימייז', וכך נטען כי זכויות יתר אלו ניתנו כמתנה למאהבת ולא מתוך דאגה לאינטרס הלאומי הפולני.

כומר בן המאה ה-16, רמז לסיפורה של אסתרקה בספרו "אכזריות היהודים" כאשר טען כי "השימוש שלה במילים עדינות פיתה את המלך קז'ימייז' לייצר את החוק (שנתן זכויות יתר ליהודים) תחת השם של הנסיך בולסלאב...", רמיזות כאלו, בעלי אופי שלישי, המשיכו להתקיים בכתבים הנוצריים עד המאה ה-19; האמונה כי אישה יהודייה זו, השתדלה במכוון למען עמה ובכך נתנו ל-קז'ימייז' את הכינוי "אחשוורוש הפולני".

למרות הוכחות של היסטוריונים מודרניים כי סיפורה של אסתרקה הוא לכול היותר דוגמה למליצה ספרותית על האישה היהודייה הפתיינית, אשר היה מאוד מקובל בימי הביניים המוקדמים, ולמרות העובדה ששמה היה בשימוש כדי לבסס טענות אנטישמיות, המשיכה הרגשית לסיפור אסתרקה הייתה מאוד גבוהה אצל היהודים. [א' אייזנברג, "יהודייה אחת מאוד מפורסמת; היהודייה כאובייקט מיני בימי הביניים בספרות ובלימוד בספרד", לה כרוניקה, 12 (אביב 1984), 94-187]

האזכור הראשון מופיע בכרוניקה של הבישוף יאן דלוגוש בין השנים 1415-1480, פחות ממאה שנה אחרי מותו של קז'ימייז' הגדול.

לפי מסורות אחדות, אסתרקה הייתה בתו של חייט עני בשם רפאל מן היישוב אופוצ'נו. לפי אחרים היא הייתה נכדתו של סוחר ורופא מ-אופוצ'נו והיא עצמה, כדברי דלוגוש: "ידעה הרבה מסודות הרפואה".

בשורות המוקדשות לשנת 1386, ציין דלוגוש, שלא היה ידוע כאוהד יהודים, כי אסתרקה השפיעה לטובת עמה על מדיניות המלך הפולני: "לבקשת הפילגש שלו היהודייה האהובה, אסתר, העניק (קז'ימייז' הגדול) ע"י תעודה מיוחדת במינה זכויות וחירויות מופלגות ליהודים החיים בממלכת פולין. הועלה חשד כי היא מבוססת על זיוף בידי אנשים מסוימים, ובאופן המחלל ופוגע בהוד האלוהי, מעשיהם המסריח משפיע עד עצם היום הזה".

תוכן האיגרת של המלך משנת 1364, בה הוא כותב: "המלך נעתר לבקשת היהודים היושבים בכל ערי מלכות פולין" הואיל והוא "שואף להרבות תועלת אוצרו. ניתנת להם זכות הישיבה והתנועה, חירות המסחר והרשות להכניס ולהוציא סחורות וכן גם להלוות כסף בריבית, בעבוט ובאפותיקי (קרקע או מטלטלים המיוחדים לגביית חוב ידוע)".

לפי מחברים מאוחרים יותר, פרשת האהבה הזאת התרחשה בזמן ש-קז'ימייז' היה נשוי ל-אדלהיד מהסה. קודם לכן עזב המלך את כריסטינה רוקיצ'אנה הצ'כית אחרי שגילה שיש לה סקביאס (גרדת - מחלת עור הנגרמת ע"י טפילית קטנה, המתבטאת בגרד חריף. המחלה שכיחה במיוחד אצל אנשים החיים בתנאי תברואה לקויה, ומאוד מדבקת. גם אנשים השומרים על היגיינה עלולים להידבק בה).

למלך הפולני היו ארבע נשים במהלך שלטונו.

נאמר שמתוך הקשר עם המלך נולדו ל-אסתרקה 4 ילדים: שני בנים פלקה Pełka, ניימייז'ה Niemierza ושתי בנות ששמותיהן אינם ידועים.

לשני בניה ניתנו שטחי אדמה מאביהם, והם גודלו כנוצרים.

נאמר גם שבעוד הבנים גודלו בדת הקתולית של אביהם, הבנות שמרו את דת אמם - היהדות.

קיימים מספר סיומים לסיפורה של אסתרקה, עפ"י אחד המלך ניתק ממנה קשר, אסתרקה מתה כאשר הם עוד היו ביחד, והתאבדותה של אסתרקה היה מיד לאחר מותו של המלך או מספר שנים לאחר מכן.

אמנם ישנו בית בכפר אופוצ'נו אשר טוענים כי הוא בית משפחתה, וכי הקבר שלה נמצא עפ"י טענות אלו בפארק לוֹבְּזוֹב ליד קרקוב.

אין כל בסיס היסטורי מוכח לקיומה של אסתרקה, והיא אינה מאוזכרת במסמכי החצר המלכותית ו/או במקורות יהודיים מהתקופה. אזכורים בכתב על קיומה של אסתרקה החלו מופיעים רק מהמאה ה-15 בהיסטוריה של הפקיד הפולני יַאן דְּלוּגוֹשׁ. [כ' שמרוק, סיפורה של אסתרקה, בספרות האידית והפולנית (1985)]

המקור היהודי הראשון לאזכר אותה הוא הספר "צמח דוד" אשר נכתב ע"י דוד גנז בשנת 1595. גנז האמין לאמיתות הקיום ההיסטורי של אסתרקה ואף נתן מקור נוצרי לדבריו. [א. טייץ, ס' הנרי, C.I. Tallan (עורכים), המדריך לנשים יהודיות JPS: 600 לפנה"ס ועד 1900 לסה"נ (2003), 84]

יישובים הקשורים לפי המסורות ל-אסתרקה

פרט לעיר אופוצ'נו, גם על ערים או עיירות אחרות במרכזה או בדרוה של פולין נטען שהן מקום הולדתה של אסתרקה או קשורות לסיפורה. למשל: ראדום, סנדומייז', סקאווינה, קז'ימייז' דולני, נייפולומיצה, פז'דבוז', ז'שוב, סטופניצה, וישליצה, צ'כוב ו-בוחוטניצה.

יש שסברו שמפני שהמלך הקים בשבילה מובלעת יהודית ב-קז'ימייז', בסמוך לקרקוב הבירה, ייתכן כי אסתרקה נולדה בקרקוב.

במקום אחר מסופר שהמלך בנה עבור אסתרקה טירה קטנה ב-בוחוטניצה, מצפון לקרקוב, שהייתה מחוברת לארמון ואבל ע"י מנהרה תת-קרקעית.

לפי מסורות אחרות, המלך בנה ל-אסתרקה באמצע המאה-14 ארמונות ב-קז'ימייז' דולני וב-לובזוב, אז כפר בסמוך לקרקוב ובימינו חלק מן העיר.

הארמון המלכותי ב-לובזוב קיים גם בימינו.

המסורת העממית מייחסת בית ברחוב קרקובסקה 46 ב-קז'ימייז', בימינו בקרקוב, למשפחתה של אסתרקה והוא נקרא על כן "הבית של אסתרקה", בו פועלת החל משנת 1986 שלוחה של המוזיאון האנתוגרפי בקרקוב.

במקורות אחדים, אסתרקה מוצגת כאשתו של המלך שחיה אתו בארמון ואבל, למרות שהשניים לא היו נשואים מעולם והיא לא הוכרזה למלכה. אסתרקה אחראית, לא רק בעיני דלוגוש, אלא גם לדעתם של סופרים אחרים, להרחבת זכויות היתר שזכו היהודים בימי שלטונו של קז'ימייז' הגדול.

אתרי הנצחה

אתרים, רחובות ואנדרטאות שונים בפולין נקראו על שם אסתרקה.

אחד מהם, הוא קטע חומה שנותר מטירה עתיקה שנבנתה ע"י קז'ימייז' בעיר קאליש. לפי אגדות, רוח רפאים של אסתרקה נוהגת לבוא לשם בלילות כדי לחכות לאהובה.

כרימה בת עמאר - אשת עסקים יהודייה מפוסטאט במאה ה-11

כרימה בת עמאר הייתה ידועה בתואר אל-וּחשה אל-דלאלה, אשת עסקים יהודייה אמידה מפוסטאט (קהיר העתיקה) במאה ה-11.

קורות חייה ועצם קיומה נלמדו מתוך ממצאי גניזת קהיר [אוסף גדול של כתבי יד וספרים יהודיים, שנכתבו בין המאה ה-9 והמאה ה-19, ונשמרו בגניזה בעליית הגג של בית הכנסת בן עזרא בקהיר. משנתגלו הכתבים ופורסמו, בתחילה בעיקר ע"י שניאור זלמן שכטר (רב אמריקאי, חוקר מדעי היהדות ובמיוחד של גניזת קהיר) ואח"כ ע"י חוקרים בכל ענפי מדעי היהדות, נמצא שיש להם חשיבות מרובה לחקר יהודי מצרים, יהודי אגן הים התיכון וארון הספרים היהודי (מרכז את הספרות תורנית, כמכלול הספרים העוסקים בכל היבטיה השונים של תורת ישראל. כולל גם ספרות בעלת זיקה הדוקה ליהדות שאיננה בגדר ספרות תורנית)].

נשים רבות מוזכרות בממצאי גניזת קהיר בהקשרים שונים, לרבות במסמכים משפטיים, כלכליים ומסחריים. כרימה היא האישה היחידה שהתגלו עליה די ממצאים בגניזת קהיר כדי לשחזר חלק ניכר מקורות חייה. מן הכתוב עולה תמונה של אישה עצמאית ואסרטיבית שלקחה חלק פעיל בחיים הקהילתיים של יהודי פוסטאט. [1.2.1.1.1.0; מרים פרנקל, "אל-וואחשה", אנציקלופדיה יהודית בעולם האיסלמי, עורך ראשי נורמן א' סטילמן, בריל אונליין, 2014]

המסמכים הקשורים ל-כרימה בת עמאר בגניזת קהיר מתוארכים בין השנים 1095-1104. מי שזוהה כאביה מכונה במסמכי הגניזה "עמאר (עמרם) בן עזרא 'ראש הקהל' האלכסנדרי". עפ"י שלמה דב גויטיין, ניתן להסיק מכך כי אביו של עמאר, סבה של כרימה, היה כנראה ראש העדה היהודית באלכסנדריה. [שלמה דב גויטיין, אשת עסקים יהודייה במאה ה-11, סקירה יהודית רבעונית, סדרה חדשה, כרך 57, יום השנה ה-75 לסיכום הרבעון היהודי (1967), 226] אביה התגורר בפוסטאט ועסק בבנקאות מסורתית.

במסמכי גניזת קהיר, כרימה מכונה לרוב "אל-וואחשה אל-דלאלה". משמעות השם אל-וואחשה הוא "זאת שעורגים לה", בעוד "אל-דלאלה" הוא שם תואר שמעיד על עיסוקה המקצועי - מתווכת. [1.2.1.1.1.0; מרים פרנקל, "אל-וואחשה", אנציקלופדיה יהודית בעולם האיסלמי, עורך ראשי נורמן א' סטילמן, בריל אונליין, 2014]

כרימה ניהלה פעילות עסקית מסחרית ענפה ביחד עם אחיה, אבו נסר, מסוחרי הודו, וכן עם אנשי ונשות עסקים אחרים. במיוחד עסקה כרימה במתן הלוואות.

בשלב מסוים בחייה נכנסה כרימה לסכסוך משפטי-מסחרי סוער עם השותף של אחיה, יוסף בן לבּדי, שנידון באריכות בפני בית הדין היהודי המקומי ונגרר למשך שנים. למרות זאת הונה של כרימה היה נכבד, ובצוואתה הוא נאמד כ-700 דינר, סכום גדול עבור התקופה, וכן בתכשיטים ורכוש מסוגים שונים. היא מופיעה ברשימות רבות של נותני צדקה לבתי הכנסת ומוסדות הקהילה היהודית.

כרימה הייתה נשואה לזמן קצר ליהודי חסר אמצעים מסיציליה, בשם אריה בן יהודה, שהיגר ל-פוסטאט. מנישואים אלו, שהסתיימו בשנת 1095, הייתה לכרימה בת אחת בשם גזאל. מעט לאחר מכן ילדה כרימה את בנה היחיד, אבו סעד, ממאהב יהודי בשם חסון שהגיע ל-פוסטאט כפליט מאשקלון, בעקבות פלישת הצלבנים. [1.2.1.1.1.0; מרים פרנקל, "אל-וואחשה", אנציקלופדיה יהודית בעולם האיסלמי, עורך ראשי נורמן א' סטילמן, בריל אונליין, 2014] השניים לא נישאו בפני בית דין יהודי, ככל הנראה היות שלחסון הייתה אישה באשקלון שסירבה להעניק לו גט, אך ייתכן שנישאו בפני בית המשפט המוסלמי המקומי. אפשרות אחרת היא שהשניים לא נישאו בפני אף בית דין, גם לא המוסלמי, וטענה זאת הועלתה כדי להעניק לקשר ביניהם לגיטימציה. [רינה לוין מלמד, השפעת החברה המוסלמית על האישה היהודייה לאור תיעוד מן הגניזה הקהירית, מסכת, חוברת ג', תשס"ה (2005), עמ' 40-41]

כאשר בנה של כרימה רצה להינשא לאישה יהודייה, הוא תושאל בפני בית הדין היהודי על זהות אביו, וכרימה ככל הנראה חששה שחסון מאהבה לשעבר יתכחש לכך שהוא האב ולכן הביאה עדויות שיגבו את טענתה. בהקשר זה התגלתה בגניזת קהיר עדות של שתי שכנות של כרימה בפני בית הדין היהודי, המעידות כי אכן חסון הוא האב של אבו סעד וממנו כרימה הרתה.

כרימה כנראה מעולם לא השלימה עם מאהבה לשעבר. בצוואתה, שהתגלתה גם היא בגניזת קהיר, היא הורתה במפורש שלא יינתן לחסון דבר מרכושה. אולם היא כן הסכימה לוותר על חוב של 80 דינר שהיה חייב לה. [שלמה דב גויטיין, אשת עסקים יהודייה במאה ה-11, סקירה יהודית רבעונית, סדרה חדשה, כרך 57, יום השנה ה-75 לסיכום הרבעון היהודי (1967), 231] את שאר רכושה תרמה לאחיה, אחיותיה, ילדיה, מוסדות הקהילה היהודיים בפוסטאט ולעניי הקהילה. כמו כן, הורתה לדאוג לחינוכו המסורתי של בנה, אבו סעד, ע"י מְלַמֶד (מורה של תלמידים בחדר מסורתי, המכונים תינוקות של בית רבן) לו היא הקציבה משכורת. [שלמה דב גויטיין, אשת עסקים יהודייה במאה ה-11, סקירה יהודית רבעונית, סדרה חדשה, כרך 57, יום השנה ה-75 לסיכום הרבעון היהודי (1967), 234]

כרימה נזכרת בממצא מהגניזה הקהירית גם שנים רבות לאחר מותה. במכתב המתוארך ליולי 1150, אישה המארגנת תיקונים ושיפוצים עבור ביתה בפוסטאט מזדהה בתור "בתה של בתה של אל-וואחשה".

שרה תאודורה - קיסרית בולגריה מהמאה ה-14

שרה תֵאודורה נולדה ב-טַרְנוֹבוֹ, בירת האימפריה הבולגרית השנייה, בת למשפחת סוחרים יהודים אמידה אשר התגוררה ברובע היהודי בעיר.

ידוע ששם אמה של שרה היה תמרה ובהמשך ניתן השם גם לבתה. [שלמה אברהם רוזאניס, דברי ימי ישראל בתוֹגַרְמָה (תורכיה, כפי שכונתה במשך שנים רבות בפי היהודים), חלק ראשון: ימי הגרושים והנדודים והתיישבות הפליטים בתוֹגַרְמָה 1300-1520, הוצאת דביר, ת"א, 1930, עמ' 6]

אישה זו, מעיר הבירה טרנובו, נחשבה לאישה יפה וחכמה כאחד. אמנם היא המירה את דתה, והפכה למלכה תאודורה, היא כן השפיעה על הצאר איוואן אלכסנדר להחליט על מדיניות יותר ליברלית בקשר ליהודים בשטחי הממלכה. חקיקה אנטי-יהודית אשר אומצה ע"י הכנסייה הנוצרית בשנת 1325, מעולם לא נאכפה בבולגריה עצמה, ויש הטוענים כי הסיבה לכך היא ההשפעה הרבה שהייתה לתאודורה בנושאים הנוגעים לניהול המדינה. מאמציה לבסוף, הובילו לתוצאות טרגיות עבור היהודים כאשר נטען שהיהודים מטפחים תחייה מחדש של כפירה בנצרות בבולגריה עצמה ובשטחים השכנים לה. [מדריך JPS לנשים יהודיות מ-600 לפנה"ס ועד 1900 לספירה, עמ' 86]

בשנת 1346, נישאה שרה לאיוואן אלכסנדר, קיסר בולגריה, אז עדיין חלק מהאימפריה הביזנטית, בין השנים 1331-1371. "העיף החוצה את אשתו לשעבר, אשר הייתה עדיין חיה, והחליפה באישה יהודייה, אשר הוביל אותה ישר להטבלה אלוהית, כיוון כך נאמר, שהוא אהב אותה בשל יופייה" [מדריך JPS לנשים יהודיות מ-600 לפנה"ס ועד 1900 לספירה, עמ' 86].

על מנת לשאת את שרה תאודורה, גירש המלך את אשתו הראשונה, תיאודורה בתו של בסאראב הראשון שליט נסיכות ולאכיה ואמו של איוואן סְרַצִימִיר הצאר הבולגרי יורש אביו, הפכה אחרי גירושיה לנזירה בשם תאופנה.

אחרי נישואיה לקיסר נקראה שרה תֵאודורה. מלבד זאת שהייתה אשתו השנייה של איוואן אלכסנדר קיסר בולגריה, היא הייתה קיסרית רעיה של בולגריה. שרה תאודורה כיהנה בין השנים 1346-1371.

שרה אימצה את הנצרות האורתודוקסית, אך בני הקהילה היהודית סמכו על חסותה, צברו מעמד חברתי רם יותר בתקופת כהונתה, והעניין הוביל לעימותים מול האוכלוסייה הנוצרית. [חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך א'-מימי קדם ועד ראשית ממלכת בולגריה השלישי ב-1878, הוצאת דבר, ת"א, 1971, עמ' 78]

שרה תאודורה מילאה תפקיד משמעותי בחלוקת האימפריה הבולגרית. מאמצי השכנוע שלה הובילו את איוואן אלכסנדר לחלק את ממלכתו בין בניו עוד בימי חייו. בנה של שרה תאודורה, איוון-שישמן, מלך בולגריה האחרון שלט על כל הממלכה מבירתו טרנובו [מתוך מבוא היסטורי קצר של יהודי בולגריה, אירצ'ק, מסעות בבולגריה, 300], ובנה של קודמתה תיאודורה מואלכיה, איוואן סרצימיר, שלט על נסיכות וידין שבירתה וידין. החלוקה החלישה את האימפריה הבולגרית אשר כבר הייתה בדעיכה, ובהמשך היא נפלה לידי האימפריה העות'מאנית. [חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, עמ' 83]

לשרה תאודורה ולאיוואן אלכסנדר נולדו חמישה ילדים:

איוואן-שישמן, מלך בולגריה האחרון ששלט על כל הממלכה מבירתו טרנובו [מתוך, מבוא היסטורי קצר של יהודי בולגריה, אירצ'ק, מסעות בבולגריה, 300]

איוואן אסן החמישי, ככל הנראה הוצא להורג ע"י העות'מאנים בשנת 1388.

הנסיכה תמרה, אשתו של מוראד הראשון סולטאן האימפריה העות'מאנית, עובדה זו, הייתה הסיבה לכך שצצו שנים רבות אחר כך, דיווחים על אישה יהודייה בהרמון של הסולטאן, וכן עלתה הטענה כי מהמט השני, בנו של מוראד השני, הוא בן של אישה יהודייה. [מדריך JPS לנשים יהודיות מ-600 לפנה"ס ועד 1900 לספירה, עמ' 86]

הנסיכה מריה (1348-1390) אשתו של אנדרוניקוס הרביעי קיסר האימפריה הביזנטית.

הנסיכות דסיסלאבה ו-ואסיליסה, שתיהן נסיכות בולגריה.

הקיסרית שרה תאודורה, נפטרה ככל הנראה בשלהי שנות ה-80 של המאה ה-14, ונקברה לצד בעלה איוואן אלכסנדר בכנסיית סנט פטקה בטרנובו.