כרימה בת עמאר הייתה ידועה בתואר אל-וּחשה
אל-דלאלה, אשת עסקים יהודייה אמידה מפוסטאט (קהיר העתיקה) במאה ה-11.
קורות חייה ועצם קיומה נלמדו מתוך ממצאי
גניזת קהיר [אוסף גדול של כתבי יד וספרים יהודיים, שנכתבו בין המאה ה-9 והמאה
ה-19, ונשמרו בגניזה בעליית הגג של בית הכנסת בן עזרא בקהיר. משנתגלו הכתבים
ופורסמו, בתחילה בעיקר ע"י שניאור זלמן שכטר (רב אמריקאי, חוקר מדעי היהדות
ובמיוחד של גניזת קהיר) ואח"כ ע"י חוקרים בכל ענפי מדעי היהדות, נמצא
שיש להם חשיבות מרובה לחקר יהודי מצרים, יהודי אגן הים התיכון וארון הספרים היהודי
(מרכז את הספרות תורנית, כמכלול הספרים העוסקים בכל היבטיה השונים של תורת ישראל. כולל
גם ספרות בעלת זיקה הדוקה ליהדות שאיננה בגדר ספרות תורנית)].
נשים רבות מוזכרות בממצאי גניזת קהיר
בהקשרים שונים, לרבות במסמכים משפטיים, כלכליים ומסחריים. כרימה היא האישה היחידה
שהתגלו עליה די ממצאים בגניזת קהיר כדי לשחזר חלק ניכר מקורות חייה. מן הכתוב עולה
תמונה של אישה עצמאית ואסרטיבית שלקחה חלק פעיל בחיים הקהילתיים של יהודי פוסטאט.
[1.2.1.1.1.0; מרים
פרנקל, "אל-וואחשה", אנציקלופדיה יהודית בעולם האיסלמי, עורך ראשי נורמן
א' סטילמן, בריל אונליין, 2014]
המסמכים הקשורים ל-כרימה בת עמאר בגניזת
קהיר מתוארכים בין השנים 1095-1104. מי שזוהה כאביה מכונה במסמכי הגניזה "עמאר
(עמרם) בן עזרא 'ראש הקהל' האלכסנדרי". עפ"י שלמה דב גויטיין, ניתן
להסיק מכך כי אביו של עמאר, סבה של כרימה, היה כנראה ראש העדה היהודית באלכסנדריה.
[שלמה דב גויטיין,
אשת עסקים יהודייה במאה ה-11, סקירה יהודית רבעונית, סדרה חדשה, כרך 57, יום השנה ה-75
לסיכום הרבעון היהודי (1967), 226] אביה
התגורר בפוסטאט ועסק בבנקאות מסורתית.
במסמכי גניזת קהיר, כרימה מכונה לרוב
"אל-וואחשה אל-דלאלה". משמעות השם אל-וואחשה הוא "זאת שעורגים
לה", בעוד "אל-דלאלה" הוא שם תואר שמעיד על עיסוקה המקצועי -
מתווכת. [1.2.1.1.1.0; מרים
פרנקל, "אל-וואחשה", אנציקלופדיה יהודית בעולם האיסלמי, עורך ראשי נורמן
א' סטילמן, בריל אונליין, 2014]
כרימה ניהלה פעילות עסקית מסחרית ענפה ביחד
עם אחיה, אבו נסר, מסוחרי הודו, וכן עם אנשי ונשות עסקים אחרים. במיוחד עסקה כרימה
במתן הלוואות.
בשלב מסוים בחייה נכנסה כרימה לסכסוך
משפטי-מסחרי סוער עם השותף של אחיה, יוסף בן לבּדי,
שנידון באריכות בפני בית הדין היהודי המקומי ונגרר למשך שנים. למרות זאת הונה של
כרימה היה נכבד, ובצוואתה הוא נאמד כ-700 דינר, סכום גדול עבור התקופה, וכן
בתכשיטים ורכוש מסוגים שונים. היא מופיעה ברשימות רבות של נותני צדקה לבתי הכנסת
ומוסדות הקהילה היהודית.
כרימה הייתה נשואה לזמן קצר ליהודי חסר
אמצעים מסיציליה, בשם אריה בן יהודה, שהיגר ל-פוסטאט. מנישואים אלו, שהסתיימו בשנת
1095, הייתה לכרימה בת אחת בשם גזאל. מעט לאחר מכן ילדה כרימה את בנה היחיד, אבו
סעד, ממאהב יהודי בשם חסון שהגיע ל-פוסטאט כפליט מאשקלון, בעקבות פלישת הצלבנים. [1.2.1.1.1.0; מרים פרנקל, "אל-וואחשה",
אנציקלופדיה יהודית בעולם האיסלמי, עורך ראשי נורמן א' סטילמן, בריל אונליין, 2014] השניים לא נישאו בפני בית דין יהודי, ככל הנראה
היות שלחסון הייתה אישה באשקלון שסירבה להעניק לו גט, אך ייתכן שנישאו בפני בית
המשפט המוסלמי המקומי. אפשרות אחרת היא שהשניים לא נישאו בפני אף בית דין, גם לא
המוסלמי, וטענה זאת הועלתה כדי להעניק לקשר ביניהם לגיטימציה. [רינה לוין מלמד,
השפעת החברה המוסלמית על האישה היהודייה לאור תיעוד מן הגניזה הקהירית, מסכת,
חוברת ג', תשס"ה (2005), עמ' 40-41]
כאשר בנה של כרימה רצה להינשא לאישה
יהודייה, הוא תושאל בפני בית הדין היהודי על זהות אביו, וכרימה ככל הנראה חששה
שחסון מאהבה לשעבר יתכחש לכך שהוא האב ולכן הביאה עדויות שיגבו את טענתה. בהקשר זה
התגלתה בגניזת קהיר עדות של שתי שכנות של כרימה בפני בית הדין היהודי, המעידות כי
אכן חסון הוא האב של אבו סעד וממנו כרימה הרתה.
כרימה כנראה מעולם לא השלימה עם מאהבה
לשעבר. בצוואתה, שהתגלתה גם היא בגניזת קהיר, היא הורתה במפורש שלא יינתן לחסון
דבר מרכושה. אולם היא כן הסכימה לוותר על חוב של 80 דינר שהיה חייב לה. [שלמה דב גויטיין, אשת עסקים יהודייה במאה
ה-11, סקירה יהודית רבעונית, סדרה חדשה, כרך 57, יום השנה ה-75 לסיכום הרבעון היהודי
(1967), 231] את שאר רכושה תרמה לאחיה, אחיותיה,
ילדיה, מוסדות הקהילה היהודיים בפוסטאט ולעניי הקהילה. כמו כן, הורתה לדאוג
לחינוכו המסורתי של בנה, אבו סעד, ע"י מְלַמֶד (מורה של תלמידים בחדר מסורתי, המכונים תינוקות
של בית רבן) לו היא הקציבה משכורת. [שלמה דב גויטיין, אשת עסקים יהודייה במאה ה-11, סקירה יהודית רבעונית,
סדרה חדשה, כרך 57, יום השנה ה-75 לסיכום הרבעון היהודי (1967), 234]
כרימה נזכרת בממצא מהגניזה הקהירית גם שנים
רבות לאחר מותה. במכתב המתוארך ליולי 1150, אישה המארגנת תיקונים ושיפוצים עבור
ביתה בפוסטאט מזדהה בתור "בתה של בתה של אל-וואחשה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה