הרודיה או הרודיאס [הרודיאס בתרגום
אברהם שליט ל"קדמוניות היהודים". הרודיה והֵרוֹדִיַס בתרגום יעקב נפתלי
שמחוני ל"תולדות מלחמת היהודים ברומאים"] (חייתה בין השנים 15
לפנה"ס ועד 39 לספירה) הייתה נסיכה יהודייה משושלת בית הורדוס, אחותו של
אגריפס הראשון.
בשנת 1 או 2 לספירה, נישאה הרודיה לדודה
הורדוס, בנו של המלך הורדוס ממרים בת שמעון הכהן הגדול. [3.2.3.1.3.0 יוסף בן
מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, ה', ד', 136] אחרי שבעלה הסתכסך עם אביו, הוא
עבר עם הרודיאס להתגורר באחת מערי החוף של ארץ ישראל.
בשנת 14 לספירה לערך [4.1.4.0 פרופ' יוסף
קלוזנר, היסטוריה של הבית השני, כרך ד', שיעור 9, פרק 5, עמ' 193] ילדה לו הרודיאס
את שלומית. [3.2.3.1.3.0 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, ה', ד', 136] כאשר היה הורדוס אנטיפס, גיסה של הרודיה,
בדרכו לרומא, התארח לפני נסיעתו בביתם של הורדוס והרודיה. אנטיפס, שהיה נשוי לבת
המלך הנבטי חרתת מלך פטרה, חשק ב-הרודיאס והעז להציע לה נישואין. הרודיה הסכימה,
בתנאי שיגרש את אשתו, והם הסכימו שתעבור לגור בביתו מיד כשיחזור מרומא. כשחזר
מרומא גילתה אשתו את דבר ההסכם עם הרודיאס ומבלי לספר לו שהיא יודעת, ביקשה שישלח
אותה למכָוֹר, על
גבול ארצו של חרתת. בעלה הסכים בלי לדעת על כוונתה ומיד כשהגיעה לשם, שהייתה נתונה
אז לשלטון חרתת, ליוו אותה שרי צבאו של חרתת אל אביה ב-ערב. כאשר סיפרה לאביה על
כוונת בעלה לגרש אותה, נוסף עניין זה לסכסוך על הגבולות בארץ גמלא ופרצה מלחמה בה
הושמד כל צבא אנטיפס. [יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, ה', א', 109-114]
בשנת 20 לספירה [4.1.4.0 פרופ' יוסף
קלוזנר, היסטוריה של הבית השני, כרך ד', שיעור 9, פרק 5, עמ' 193] או בשנת 27
לספירה [6.1.6.0 יוסף בן מתתיהו - היסטוריון של ארץ ישראל (יד יצחק בן צבי,
תשמ"ג): גירושים אצל יוסף בן מתתיהו (מרדכי א' ראבילו),
עמ' 156] לערך, עזבה הרודיאס את הורדוס בעלה ונישאה לאחיו למחצה (מ-מלתקי
השומרונית), הורדוס אנטיפס. [3.2.3.1.3.0 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר
18, ה', ד', 136] יוסף בן מתתיהו מדגיש כי
הייתה זו הפרה של "חוקי אבות", קביעה המתבססת על כך שאישה אינה יכולה
לתת גט לבעלה יכולה להתגרש ממנו רק בהסכמתו. מאחר ש-הרודיאס עזבה את הורדוס בעודו
בחיים וללא הסכמתו, עפ"י המשפט היהודי (עניין המודגש אצל יוסף גם במקור אחר:
יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 17, י"ג, א', 341 "אסור ליהודים
לשאת את נשי אחיהם") חל איסור עריות ל-אנטיפס להינשא לאשת אחיו. [6.1.6.0
יוסף בן מתתיהו - היסטוריון של ארץ ישראל (יד יצחק בן צבי, תשמ"ג): גירושים
אצל יוסף בן מתתיהו (מרדכי א' ראבילו), עמ' 156]
גם בברית החדשה [הבשורה על פי מרקוס, פרק
ו', 17-29; הבשורה על פי מתי, פרק י"ד, 3-11] יש התייחסות להפרת החוק
שבנישואי הרודיאס ואנטיפס, שם מסופר כי יוחנן המטביל אמר ל-אנטיפס כי הרודיאס אינה
מותרת לו לנישואין ובעקבות מחאתו נכלא בבית הסוהר. הרודיאס שנאה אותו על כך וביום
הולדתו של אנטיפס נפלה לידה הזדמנות לנקום ביוחנן. לאחר שבתה, שלומית, רקדה לפני
אביה החורג ואורחיו רמי המעלה ומצאה חן בעיניהם, נשבע לה אנטיפס שייתן לה כל
שתבקש. שלומית, מיהרה לשאול את אמה מה עליה לבקש ו-הרודיאס השיבה לה מיד: "את
ראש יוחנן המטביל". אנטיפס נאלץ לדבוק בשבועתו וציווה על אחד השומרים להביא
את ראשו. השומר הלך וכרת את ראשו של יוחנן בכלא, חזר עם הראש בקערה ונתן לשלומית,
שהעבירה אותו לאמה.
הסתבכותו בחובות של אגריפס, אחיה של
הרודיאס, הביאה אותו למחשבות אובדניות. אשתו, קיפרוס, שהרגישה בכוונתו להתאבד,
שלחה מכתבים אל הרודיאס, בהם סיפרה לה על מצבו של אחיה וביקשה את עזרתה הכספית.
הרודיה ואנטיפס נענו לבקשה ואגריפס התמנה ל-אגרונומוס (מפקח השוק) של טבריה. הייתה
זאת נפילה במעמדו של אגריפס שהיה רגיל להתהלך כבן בית אצל שועי העולם ברומא ומהר
מאוד פרץ סכסוך בינו לבין גיסו ואגריפס הפך שוב למובטל כעבור זמן קצר. [יוסף בן
מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, ו', ב', 147-150]
בשנת 37 לספירה, לאחר שהפך לקיסר, שחרר
קליגולה את אגריפס מהכלא, אליו הוכנס ע"י קודמו טיבריוס, והמליך אותו על
הטטרארכיה של פיליפוס שנפטר. [יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, ו', י',
237] כשראתה הרודיאס שאחיה הגיע למעלה גדולה הרבה משל בעלה אנטיפס, קנאה בו
והפצירה בבעלה להפליג לרומא ולבקש גם לעצמו מלוכה, שהרי להבדיל מאגריפס, הוא כבר
נסיך. לאחר לחץ כבד מצד הרודיאס, שהוכיחה את בעלה על חולשתו, נסע אנטיפס לרומא עם
אשתו. אגריפס, שהבין שכל מה ש-אנטיפס יקבל יבוא על חשבונו, הקדים אותו ושלח שליח
עם מכתב קטגוריה על אנטיפס, בו האשים את אנטיפס בקשירת קשר עם האימפריה הפרתית
כנגד הקיסר והוכחה לכך הם מחסני הנשק המלאים שלו.
בזמן ש-אנטיפס הציג את טיעוניו בפני הקיסר,
קרא קליגולה את המכתב של אגריפס והזדעזע מדבריו. כאשר אנטיפס נאלץ להודות בקיומו
של הנשק, האמין הקיסר להאשמות אגריפס ושפט את אנטיפס "על תאוות יצרו".
הוא העביר למלכותו של אגריפס את הטטרארכיה של אנטיפס (הגליל ועבר הירדן) ואת אנטיפס
עצמו שלח לגלות ב-לוגדונום שבגאליה. [מקום גלותם לא ברור, אם הכוונה ל-לוגדונום
בגאליה נארבוננסיס (כיום ליון שבצרפת) או ל-לוגדונום קונבנרום (כיום סיינט ברנטאנד
די קומיגנס שבצרפת) שעל גבול היספניה]
קליגולה אמר ל-הרודיאס, שבזכות היותה אחותו
של אגריפס, הוא חוסך ממנה את עונשו של בעלה - היא יכולה להישאר במולדתה ולשמור על
רכושה. על כך ענתה הרודיה לקיסר: "אהבתי לבעלי מונעת אותי מלהשתמש בחסד
מתנתך. לא מן הדין הוא שאעזוב אותו כשהוא שרוי באסון, לאחר שהייתי שותפתו
באושרו".
מתוך כעס על גאוותה, גירש אותה הקיסר יחד
עם בעלה, וכאישה נאמנה יצאה אתו לגלות בשנת 40 לספירה. [יוסף בן מתתיהו, תולדות
מלחמת היהודים עם הרומאים, הערות ובאורים מאת המתרגם יעקב נפתלי שמחוני לספר ב',
ט', ו']
על גורלם של הרודיאס ובעלה מעיר יוסף בן מתתיהו:
"עונש כזה הטיל אלוהים על הרודיאס על שום קנאתה באחיה ועל הורדוס על שום
שנשמע לקלות דעתה של אשתו". [יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, ז',
א'-ב', 240-255] [יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ב', ט',
ו']
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה