ילתא הייתה אשתו של
רב נחמן, אמורא בבלי בן הדור השלישי. היא הייתה בתו של רבה בר אבוה [היה אמורא
בבלי בדור השני לאמוראי בבל. התגורר בנהרדעא (עיר ב-בבל בה התקיים מרכז יהודי חשוב
בימי בית המקדש השני, המשנה והתלמוד), ולאחר שהעיר נחרבה ע"י פפא בר נצר שליט
תדמור בין השנים 258-259 לספירה, עקר משם ולבסוף הגיע למחוזא, שם התמנה לתפקיד
דיין ורב העיר], שהיה אמוראי חשוב ומבית ראש הגולה [אגרת רב שרירא גאון], ולפי חלק
מהדעות היה ראש הגולה.
רבה בר
אבוה היה רבו המובהק של רב נחמן בעלה, ורב נחמן הוא האמוראי היחיד המצטט משמו
בתלמוד. [ביבמות פ', ב': משמע שהתחתן עם בת רבה בר אבוה. ובחולין קכ"ד, א':
אמרו שרב נחמן היה חתן ריש גלותא. ולרב שרירא גאון הכוונה שהתחתן עם משפחת הריש
גלותא]
מקור השם
ילתא קיצור של איילתא איילה, או יעלתא יעלה, נערה.
ילתא הייתה
אשת רב נחמן, וכן בתו של נשיא ראש הגולה (בת ריש גלותא), אשר לו חלקו כבוד מלכים.
מה ידוע על
ילתא לגבי אישיותה
ילתא היא דמות
רבת עניין ומיוחדת במינה; היא הייתה עשירה, מלומדת, חכמה ומעורבת עם הבריות, בעלת
אופי ורצון עז, גאה בייחוסה, ומנהלת ביתה כיאות לבת ראש גולה. גם מן המעט המסופר
עליה ניתן ללמוד הרבה.
ילתא נלחמה
בעד זכויות האישה, ונטרה לחכמים המבטלים את האישה ומבדילים אותה לרעה בחברה. אם
פגע אדם בכבודה הייתה משלמת לו מנה אחת אפיים בחריפות ובלשון שנונה.
הרב נחמן
שזכה בבת ראש גולה לאישה ונתכבד בכבודה ובעושרה ואף עלה לגדולה בזכותה, נהג בה
בכבוד רב, אהבה והעריצה על חוכמתה וחריפותה, היה משתפה בענייניו ושואל לעצתה גם
בענייני דינים והלכות. [יהודית הררי, אישה ואם בישראל - מתקופת התנ"ך עד שנת
העשור למדינת ישראל, ת"א, מסדה, תשי"ט, עמודים 55-65]
ישנן
בתלמוד מימרות השייכות לה, המעידות על עומק הבנתה בתורה וכי הייתה בקיאה בדיני
ישראל ואהבה להתעצם בענייני התורה. [יהודית הררי, אישה ואם בישראל - מתקופת
התנ"ך עד שנת העשור למדינת ישראל, עמודים 55-65]
המדרש
במסכת ברכות נ"א, ע"ב הוא המפורסם ביותר בו אישיותה של ילתא מוצגת
כפמיניסטית אורתודוקסית לוחמנית, אשר תובענותה ניכרת בתחום המעמדי והדתי כאחד.
[חנה קהת, "זרמים ומגמות בפמיניזם בקבוצות אורתודוקסיות שונות", בתוך:
רחל אליאור (עורכת), רבגוני-3, מכון ון ליר בירושלים, ירושלים, ספטמבר 2000,
עמודים 72-74]
בין היתר,
ילתא השתתפה גם בשיח התורני וחכמים אף ציטטו מדברי חוכמתה.
ילתא ניסתה
להוכיח כי איסורי התורה לא באו לקפח את האדם היהודי מהנאותיו בחיים, אדרבא, כנגד
כל איסור ניתן היתר חליפי הולם; דבר המוכיח כי אין בכוונת האיסורים לצמצם את ההנאה
מהעולם אלא שהם נובעים מסיבות ענייניות.
ילתא,
האמונה על חיי מותרות כנאה לבת נשיא, גילתה עניין בשאלת היחס לחיי החומר והנאות
בעולם הזה, ודבריה מבטאים גישה אנטי-אסקטיסטית מובהקת, בניגוד לגישות כיתתיות
שרווחו בימי חכמים. ייתכן שדמותה המיוחדת של ילתא, שאופייה ואורח חייה עמדו בניגוד
לכל הנורמות והציפיות של המסורת, שימשה מעין התרסה לכל מה שהיה מקובל בעולם של
החכמים. [חנה קהת, פרקי אמהות - נשים ישראליות מגיבות ל"פרקי אבות",
עמודים 22-25]
ילתא הייתה
אישה דעתנית ומובאים בתלמוד סיפורים אודותיה.
היא פנתה
לבעלה בשאלה הבאה:
"כל
מה שאסרה התורה, התירה לנו דבר כמוהו (כלומר שטעמו כטעם הדבר האסור); אסור לנו דם,
אך מותר לנו כבד; אסור לנו לשכב עם נידה, אך מותר לנו לשכב עם אישה בעת שיוצא ממנה
דם טהור; אסור לנו לאכול חֵלֶב של בהמה, אך מותר לנו חלב של
חיה; אסור לנו לאכול בשר חזיר, אך מותר לנו לאכול את מוחו של דג השיבוטה; אסור לנו
לאכול עוף שנקרא גירותה, אך מותר לנו לשון של דג ושמו כוורא; אסור לשכב עם אשת
איש, אך מותר להתחתן עם גרושה בחיי בעלה; אסור לשכב עם אשת האח, אך מותר לייבם
אותה אם מת בעלה בלא בנים; אסור להתחתן עם גויה, אך היא מותרת לנו אם היא נשבתה
במלחמה; מהו אם כן הדבר המותר שטעמו כטעם בשר בחלב האסורים באכילה?" רב נחמן
השיב לה: "לעטיני הפרה יש טעם של בשר שנתבשל בחלב". [תורגם מארמית
מתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ט, עמוד ב']
חשיבותם של
אביה ובעלה לצד עושרה הרב של המשפחה, גרמו לה כבוד וחשיבות רבה, כמסופר בתלמוד
בכמה מקומות. כאשר כרעה ללדת, השרו עבורה רצועות צמר גפן בשמן זית והניחו אחת על
פדחתה ואחת על רחמה, כדי להקל על חבלי הלידה. [תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ד,
עמוד ב']
כאשר נקלע עולה
לבית רב נחמן ולא הניח לילתא לשתות מכוס היין שאותה אחז, כהלכה, בעת ברכת המזון,
כעסה ילתא, נכנסה למרתף היין ושברה 400 כדי יין. [תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף
נ"א, עמוד ב']
לפי הסבר
המהרש"א [רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס - רב ומפרש התלמוד, מגדולי האחרונים.
צאצא למשפחת קלונימוס, שייחוסה מגיע עד דוד המלך], היא עשתה זאת כדי לבטא את כעסה
במעשה המוכיח, שאין כעסה על דבר גשמי - יין - שלא היה חשוב בעיניה מרוב עושרה, אלא
על דבר רוחני - שתיית כוס של ברכה.
בחגים
היהודיים, שבהם היה מתכנס הציבור בבית הכנסת לשמוע את דרשת החכם, היו נושאים את
ילתא על כסא-אלונקה מיוחד, משום שפחדה ליפול. [תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף
כ"ה, עמוד ב': פרשו שם רבנו חננאל ורש"י] למרות שנשיאת אדם על כיסא
מותרת רק לחכם גדול שהרבים צריכים לו, ומסבירים הראשונים. [תוספות שם, ד"ה
שאני] שאכן רבים היו צריכים לה מחמת חשיבותה בהיותה בתו של ראש הגולה ורעייתו של
רב נחמן.
כשאנשי ראש
הגולה (ממשפחתה) ציערו את רב עמרם חסידא והחליאו אותו, ילתא ארגנה לו את הנצרך
לרפואתו. [תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס"ז, עמוד ב']
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה