אימא שלום (חייתה בין השנים 80-110 לספירה), בתו של רבי שמעון בן
גמליאל הראשון (אחותו של רבן גמליאל השני, נשיא הסנהדרין ביבנה), נישאה לרבי
אליעזר בן הורקנוס גדול תורה בישראל.
רבי אליעזר התנגד להשכלת הבנות ואמר: "כל המלמד בתו תורה כאילו
לימדה תיפלות", "אין חוכמה לאישה אלא בפלך", "ישרפו דברי תורה
ואל יימסרו לנשים"... אף על פי כן נשא אישה משכילה ולמדנית גדולה. ניתן ללמוד
מהסיפורים השונים כי אימא שלום הייתה בקיאה בענייני הלכה. [יהודית הררי, אישה ואם
בישראל - מתקופת התנ"ך עד שנת העשור למדינת ישראל, עמודים 61-62]
דמותה של אימא שלום היא אנטיתזה לבעלה; שוחרת שלום וחיה בתווך שבין
בעלה לאחיה. שניהם ענקי תורה, בעלי כוח, עומדים על דעתם, לוחמים בקנאות על האמת
שלהם ובמציאות זו מנסה אימא שלום לפשר, לקיים את שניהם. היא אוהבת את בעלה וגם את
אחיה הנערץ. שמה "אימא" וחותרת היא ל"שלום". [חנה קהת, פרקי
אמהות - נשים ישראליות מגיבות ל"פרקי אבות", עמוד 32]
מסופר כי אימא שלום עמדה בראש קבוצת רודפי שלום. חברי קבוצה זו ניסו
לקבוע סדרי עדיפויות שונים למצוות ולעבירות. את הפגיעות הנפשית שבין אדם לחברו (כמו
הלבנת פנים, לשון הרע) הם תיארו כעבירות החמורות ביותר, ואילו את המצווה החשובה
ביותר הם הגדירו כמצוות הבאת שלום בין בני אדם, מעמדות, מינים, דתות ועמים. את
מידת הרחבים הם שאפו להשליט על מידת הדין וניסו ליצור דין חדש בישראל - דין רודף
שלום. [ארי אלון, דין רודף שלום - דרישות שלום לפרשת "כי תישא"
עפ"י תלמודה של אימא שלום, ת"א, בינה, תש"ס, עמוד 52]
באחד הסיפורים [תלמוד בבלי, שבת, קט"ז, א'-ב'] מתגלה אימא שלום
כיוזמת עם אחיה מבצע לחשיפת שחיתותו של השופט, הבורר הנוצרי שבשכונתם, שכפי שעולה
מהסיפור, מנסה גם לשכנע יהודים לקבל את דרכו. אימא שלום ואחיה מצליחים לחשוף את
שחיתותו של השופט הנוצרי, מזימה שיש בה מגמה חינוכית כלפי החברה היהודית, המתפתה
ונוטה אחר הכת הנוצרית החדשה, וכי שניהם נחושים ללמד את היהודים בדורם שיעור חשוב
בשקריותה ובשפלותה של הנצרות ומייצגיה. [חנה קהת, פרקי אמהות - נשים ישראליות
מגיבות ל"פרקי אבות", עמוד 33]
אימא שלום היא בין הנשים היחידות שהצליחו לחדור לתוך מבצר התלמוד
הגברי ולהחזיר לתוכו הן דבר חוכמה המיוחס הן לנשים והן את שמה המפורש. [ארי אלון,
דין רודף שלום דרישות שלום לפרשת "כי תישא" עפ"י תלמודה של אימא שלום,
עמוד 52]
אימא שלום חייתה בדור השני לתנאים, בין חורבן בית שני למרד בר-כוכבא,
והיא מהנשים המעטות המוזכרות בשמן בתלמוד.
אימא שלום הייתה בת למשפחה מיוחסת: בתו של נשיא הסנהדרין, רבן שמעון
בל גמליאל הזקן, אחותו של רבן גמליאל מיבנה, אף הוא נשיא הסנהדרין, ואשתו של רבי
אלעזר, מגדולי תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי.
התלמוד מביא סיפורים אחדים על מעשיה של אימא שלום, מהם הקשורים באחיה,
מהם הקשורים בבעלה ואחד הקשור בשניהם.
סיפור במסכת שבת
בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קט"ז, עמוד א'; מסופר על מזימה של
אימא שלום ואחיה, רבן גמליאל, להוכיח שדיין גוי לוקח שוחד. השניים הציגו בפני
הדיין סכסוך ירושה המתקיים לכאורה ביניהם. כאשר שיחדה אמא שלום את הדיין בנר של
זהב, פסק לטובתה, וכאשר בא רבן גמליאל ושיחד את הדיין בחמור לובי, שינה את פסק
הדין לטובתו. אמרה אימא שלום לדיין "נהור נהוריך כשרגא"; כלומר רמזה לו,
"האר דבריך כנר". והגיב רבן גמליאל: "אתם חמרא ובטש לשרגא";
רמז אף הוא לשוחד שלו "בא החמור ובעט בנר".
סיפור במסכת בבא מציעא
בסוף סיפור תנורו של עכנאי [עוסק במחלוקת הלכתית בין תנאים בדיני
טומאה וטהרה, שהתפתחה לדיון עקרוני בנוגע להסתמכות על מופתים שמימיים או מסרים
אלוהיים (דוגמת בת קול), בנושאים הלכתיים שנידונים בארץ. במעשה זה נקבעה הכרעתם של
חז"ל, שהכרעת הרוב בקרב בני האדם הדנים במחלוקת הלכתית היא הקובעת, ולהוכחות
שמימיות אין מקום בדין ההלכתי], שבו כפה רבן גמליאל מיבנה את דעתו של רבי אליעזר.
מסופר כי אימא שלום, אחותו של רבן גמליאל ואשתו של רבי אליעזר, השגיחה
על רבי אליעזר שלא ייפול אפיים ארצה, משום שחששה שבתפילה במצב זה יתחנן על צערו
וייענש אחיה על כך.
יום אחד הופנתה תשומת לבה לעני, ורבי אליעזר נפל אפיים ארצה. ראתה זאת
אימא שלום ואמרה לו: "קום, קטלת את אחי", ואכן נשמע קול שופר מביתו של
רבן גמליאל, שבישר את מותו.
לשאלתו של רבי אליעזר, מנין לה שאחיה מת? ענתה: "כך מקובלני מבית
אבי אבא: כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה".
מפרש זאת שלמה פוקס: סיום הסיפור במותו של הנשיא רבן גמליאל מעביר את
נקודת הכובד מן המחלוקת שבבית-המדרש, שאותה הדגיש הסיפור התנאי, לסוגיית
"אונאת דברים ומחירה".
דמותה של אימא שלום מבליטה את מקומה של האישה לאורך כל הסוגיה. הדברים
המקובלים עליה "מבית אבי אבא" הם סגירת מעגל, שהלא המימרה שאותה היא
מצטטת כבר הופיעה בסוגיה, מפיו של האמורא רב חסדא. מאחר שאימא שלום היא אחותו של
רבן גמליאל, הרי ש"אבי אבא" שלה הוא גם "אבי אבא" שלו. בביתו
שלו לימדו על איסור אונאה. היה עליו להיזהר באונאתו של רבי אליעזר. משלא עשה כן,
שילם בחייו.
סיפור במסכת עירובין
"ותלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהורה הלכה בפניו. אמר רבי
אליעזר לאימא שלום אשתו: תמיה אני אם יוציא זה שנתו. ולא הוציא שנתו. אמרה לו:
נביא אתה? אמר לה: לא נביא אנוכי ולא בן נביא אנוכי, אלא כך מקובלני: כל המורה
הלכה בפני רבו חייב מיתה." [תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ס"ג, עמוד א']
סיפור במסכת נדרים
בדיון קצר במסכת נדרים מובא סיפור העוסק בחיי האישות של רבי אליעזר
ואימא שלום: "שאלו את אימא שלום: מפני מה בניך יפיפין ביותר? אמרה להן: אינו
מספר עמי לא בתחילת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות הלילה, וכשהוא מספר מגלה טפח
ומכסה טפח, ודומה עליו כמי שכפאו שד; ואמרתי לו: מה טעם? ואמר לי: כדי שלא אתן את
עיניי באישה אחרת, ונמצאו בניו באין לידי ממזרות". [תלמוד בבלי, מסכת נדרים,
דף כ', עמוד א']
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה