חומא בתו של איסי בנו של רב יצחק

חומא (או חומה), חייתה בדור הרביעי לאמוראי בבל, הייתה בתו של איסי (או אסי) בנו של רב יצחק ונינתו של רב יהודה [היה אמורא בדור השלישי והרביעי לאמוראי בבל]. [רב יהודה בר יחזקאל מגדולי האמוראים בבבל במאה השלישית. מייסד ישיבת פומבדיתא, וראש הישיבה].

היא הוגדרה בגמרא כאישה קטלנית [בהלכה אישה קטלנית היא אישה שהתאלמנה פעמים והיא אסורה להינשא בשלישית כי הנישואים איתה מסכני חיים], משום ששלושת בעליה נפטרו, ככל הנראה בגללה, אם בגלל מחלה מסוימת שגרמה למותם, או בגלל סיבה רוחנית שגזרה עליה שבעליה ימותו ולא יפרנסוה.

שלושת בעליה

בעלה הראשון היה האמורא רחבא דפומבדיתא, היה אמורא, בדור הרביעי לאמוראי בבל, תלמידו של רב יהודה. שני בניו, עיפא (נקרא גם איפה [תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס', ע"ב] ובירושלמי נקרא חיפא [תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק ז', הלכה ה'; תלמוד ירושלמי, מסכת מעשר שני, פרק ה', הלכה ה'... ובעוד מקומות]) היה אמורא בן הדור הרביעי, תלמידו של רַבָּה‏ בר נחמני [היה כהן, אמורא בבלי מהדור השלישי של האמוראים וראש ישיבת פומבדיתא, תלמידם של רב הונא ורב יהודה], ובן נינו של רב יהודה, בנם של חומא נינת רב יהודה, ותלמידו רחבא דפומבדיתא. ואבימי בן רחבא היה אמורא בן הדור הרביעי, תלמידו של רבה, ובן נינו של רב יהודה, בנם של חומא נינת רב יהודה, ותלמידו רחבא דפומבדיתא. שניהם תלמידי ישיבת פומבדיתא, היו ידועים בחריפותם, לכן נקראו בשם "חריפי פומבדיתא" [תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ז, עמוד ב'], בניה של חומא.

לאחר שנפטר בעלה הראשון, נישאה לרב יצחק בנו של רבה בר בר-חנה, שנפטר גם הוא.

במחלוקת בין חכמים, האם חזקה (הלכה) היא שאישה היא אישה קטלנית לאחר שמתו שני בעליה או רק לאחר שמתו שלושת בעליה, סמך אביי, ראש ישיבת פומבדיתא, על רב יצחק בר יוסף, שקבע שהחזקה (ההלכה) היא רק לאחר שלושה מקרים, ונישא לחומא, ונפטר גם הוא [תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ד, עמוד ב'], אם כי חלוקות הדעות אם היא הייתה סיבת פטירתו. בעוד שמשמעות הגמרא היא שאביי נפטר משום שנישא לה, יש מפרשני התלמוד המנמקים זאת בסיבות אחרות.

חומא הייתה ידועה ביופייה. לאחר פטירתו של אביי באה לתבוע בבית דינו של רבא את מזונותיה, ובכלל זה יין, בנימוק שאביי הרגילה בכך, ויופייה האיר את בית הדין. לאחר הדיון הלך רבא לביתו ותבע את אשתו, בתו של רב חסדא, לתשמיש. אשתו, שחשה כנראה שבעלה בא עליה בחמדה יוצאת מגדר הרגיל, ביררה מי הופיעה אותו יום בבית הדין וכשגילתה זאת רדפה אחרי חומא והכתה אותה במנעול של ארגז, וגירשה אותה ממחוזא (עירם של אביי ורבא), בנימוק שחומא רוצה להראות את יופייה כדי שתינשא לאדם נוסף, וימות גם הוא - "קטלת ליך תלתא ואתת למיקטל אחרינא". [תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ה,עמוד א'].